מלכה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

במוקד הדיון נשוא החלטה זו, ניצבת השאלה האם ראוי למנוע מהתובע הוכחת עניין שברפואה מטעמו, לאחר שלא אפשר לנתבעת 1 לבדקו באמצעות מומחה רפואי מטעמה.

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, מראיותיהם הלכאוריות וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי ראוי להשיב לשאלה זו בשלילה ואלו נימוקיי.

התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעות בעתירה לפיצוי בגין שני אירועי ביטוח נטענים מן הימים 4.3.09 ו- 16.10.10, נכחם מפנה לפגיעות גופניות.

הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הגישה בקשה למשיכת חוות הדעת הרפואית מטעם התובע, כפי שצורפה לכתב תביעתו ועתרה כי בית המשפט לא יזדקק להוכחת עניין שברפואה מטעמו, מכח הוראות תקנה 137 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. זאת, לנוכח הטענה כי התובע נמנע מלאפשר בדיקתו הרפואית וללא הצדק סביר.

מנגד, טען התובע כי הנתבעת מנועה מלהעלות טענות הגנה כלשהן, מאחר ולא מסרה תשובה בכתב הדוחה את תביעתו, בהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכה. מכאן, סובר התובע כי לא התגבשה זכותה של הנתבעת להעמידו לבדיקה רפואית מטעמה.

במסגרת תשובתו, הפנה התובע לנספח ג' – מכתב מיום 16.4.12 אותו קיבל מב"כ הנתבעת, אליו צורף הסכם לסילוק תביעת התובע. עוד הוסיף, כי לאחר קבלת מכתב זה נתגלעה מחלוקת בין הצדדים אשר למקטעי תגמולי ביטוח תוצאתיים, של אחד משני האירועים נשוא התביעה.

התובע אף הפנה אף לאישורים אותם קיבל מנציגי הנתבעת למכלול רכיבי תביעתו.

הצדדים הרחיבו את יריעת הדיון אלי סוגיות הקשורות בנפקותה של הימנעות הנתבעת מליתן עמדתה לתביעת התובע ומשמעות נספח ג' לתשובת התובע. הנתבעת טענה, בין היתר, כי נספח זה חוסה תחת חסיון מאחר שנכתב במהלך משא ומתן בין הצדדים ויש להוציאו מתיק בית המשפט. התובע טען, בין היתר, כי עסקינן בראייה כשרה שלא נקשרה במסגרת משא ומתן לפשרה ולא נרשם על גביה כי לא ניתן להציגה בפני בית משפט.

סברתי כי יש לאפשר לנתבעת לבדוק את התובע ולהותיר, לעת זו, את נספח ג' לתגובת התובע בתיק בית המשפט. המשקל הראייתי שיינתן לנספח זה, ככל שיינתן, ייקבע בסוף ההליך ולאחר התרשמות מראיות הצדדים בכור ההיתוך הראייתי של המשפט עצמו.

אכן, זכות הטיעון של הנתבעת יכול ותוגבל, ככל שחדלה ממשלוח מכתב דחייה לדרישת התובע בהזדמנות הראשונה. עם זאת, לנוכח הרחבת היריעה העובדתית הלכאורית, ביוזמת התובע, שוכנעתי כי רב הנסתר על הגלוי לעת זו וקיים קושי ברור לקבוע כי אותה הזמנות ראשונה בעבור הנתבעת להציג עמדתה לדרישת התובע – חלפה לאין שוב.

נותרו סתומים המהלכים שהתנהלו בין הצדדים, ככל שהתנהלו, אמירות שנשמעו, ככל שנשמעו והסיבה בעטיה הוצגה עמדת הנתבעת הדוחה את דרישת התובע רק בגדר כתב הגנתה.

מלפניי חזית מריבה ברורה הניבטת מכתבי הטענות, על דחיית טענות התובע כמפורש בכתב ההגנה מטעם הנתבעת. סברתי כי יש לאפשר בירור עובדתי ענייני כפול – הן אשר למחלוקת הרפואית והן אשר להשתק כזה או אחר, ככל שרובץ לפתחה של הנתבעת מכח אותו נספח ג לתגובת התובע.

תיוותר לצדדים זכות טיעון לעניין ההוצאות, ככל שיתברר סופו של יום כי מי מהם חדל דיונית כלפי רעהו. לא מן הנמנע כי סופו של יום, יישמט אף משקל ראיות ההגנה, ככל שיתברר כי אותה הזדמנות הראשונה לדחיית טענות התובע, קדמה למועד הגשת כתב הגנתה.

תנאים מסייעים נוספים לגישתי מצאתי בשלושה.

ראשית - נוסח סעיף 2 למכתב - נספח ג' מלמד לכאורה, על התנהלות התובע ההולכת כברת דרך כלפי הנתבעת מהבחינה הדיונית, שעוד יש ללמוד את טיבה.

שנית - שני הצדדים מפנים אצבע מאשימה האחד כלפי משנהו וטוענים למחדלים דיוניים ומהותיים – התובע בהימנעות מדחיית גישתו בהזדמנות הראשונה והנתבעת – בהימנעותו מהעמדתו לבדיקתו ומהצגתו מסמכים חסויים לפני בית המשפט. נדירים הפגמים הדיוניים שאינם ניתנים לריפוי בפסיקת הוצאות הולמת והעדפתי קבלת הכרעה בעניינם של הצדדים לאחר דיון ממצה לגופה של מחלוקת.

שלישית - לא ניתן בשלב זה לקבוע ממצא עובדתי לזכות או לחובת מי הצדדים, נוכח אפשרות לקיומו של טעם למחדליהם הנטענים. גם מהפניית התובע לת"א (ראשל"צ) 675/05 חברת אליהו שייה בע"מ נ' וינוגרד פס' 7 (2.7.2007)), לא ניתן ללמוד אמירה לפיה הימנעות ממשלוח מכתב דחייה, משמעה מחסום אוטומטי מלפני זכות הטיעון של הנתבעת וכפי שנקבע שם:

"...ואין... משום קביעה שלעולם, אי משלוח מכתב דחייה יקים מניעות למבטח לטעון טענות הגנה".

לא נעלמו מעיניי אף הדברים שנקבעו בבשא (ת"א) 163633/08 אלבז נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (13.8.2008), אשר לאפשרויות המצומצמות הקיימות למבטח לשטוח טענות שלא העלה במכתב דחייה מטעמו. עם זאת, סברתי כי טרם בשלה העת לקבוע כי ממצא עובדתי אפשרי, בדמות ניהול משא ומתן בין הצדדים "בקלפים פתוחים" לא יוכל להרחיב כלשהו את אותה מסגרת מצומצמת של אפשרויות.